רש"י על יומא ע׳

1 מסוף הספר לתחילתו - למפרע:

2 וכל כך למה - למה צריך לומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן:

3 שלא להוציא לעז על ספר תורה - כשרואין אותו קורא פרשה שלישית על פה יהו סבורים שספר תורה חסר אותה פרשה:

4 מפני כבוד ציבור - שיהו מצפין ודוממין לכך:

5 ונייתי אחרינא - שיהא נגלל לפרשה שלישית:

6 משום פגמו וכו' - שלא יאמרו חסר הוא:

7 ברכה שאינה צריכה - שיהא צריך לחזור ולברך:

8 כתיקנה - כמו שאנו אומרין אותן בתפלה:

9 תנו רבנן שאר התפלה - השנויה במשנה כך היא רנה תחינה בקשה מלפניך על עמך ישראל שצריכים להושע:

10 להראות חזותו לרבים - להראות נויו של ספר תורה ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה שנאמר שמות ט״ו:ב׳ זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות לולב נאה ספר תורה נאה בקלף נאה בדיו נאה בלבלר אומן ומערב יום הכפורים הביאום שם:

11 אין מעבירין על המצות - ומהו דתימא האי נמי אעבורי הוא שמניח זו והולך לראות זו:

12 ומאי מצוה - יש בראייתן יש כאן מצוה משום ברוב עם הדרת מלך:

13 קמ"ל - דלאו מעבר הוא מאחר שאינו עסוק בה:

14 מתני' שבעת כבשים - של מוסף הן בחומש הפקודים במדבר כ״ט:ד׳:

15 ופר העולה - נמי דמוסף עם תמיד של בין הערבים בטבילה חמישית:

16 גמ' היכי קאמר - רבי עקיבא:

17 ותו פר העולה לרבי אליעזר דשייריה - ולא איירי ביה אימת עביד ליה והוא הדין נמי דאיכא לאקשויי אשעיר אלא ריש מילתא נקט:

18 אימורי חטאת - דתנא באידך פירקין נתנם במגס עד שיקטירם:

19 לא משכחת לה - לסדר עבודת היום מתקנתא במשנתינו אלא משכחת לה מתקנתא לרבי אליעזר דתנא דבי שמואל דאיירי בכולהו או לרבי עקיבא דתוספתא שפירש שם את דבריו יפה בדרבי עקיבא לא גרסינן יצא ועשה:

20 עם תמיד של שחר - בלבישה ראשונה שנאמר במוספי כל הרגלים מלבד עולת הבקר אלמא מוספין עם עולת הבקר נעשית בסמוך להן וילמוד יום הכפורים מהם:

21 ואח"כ עבודת היום ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ - ואף על פי שהוא מן המוסף לא יכול להקדימו לעבודת היום לפי שנאמר בו ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים למדנו ששעיר חטאת הפנימי קדמו:

22 ואחר כך אילו ואיל העם ואח"כ אימורי חטאת - כל אלו בטבילה שלישית:

23 ואחר כך תמיד של בין הערבים - בטבילה חמישית ולא איירי הכא בהוצאת כף ומחתה דפשיטא לן דבתר אילו ואיל העם היא כדתניא לקמן שכל הפרשה נאמרה על הסדר וכו':

24 עביד כדכתיב - תורת כהנים כתיבא וברישא הלכך אילו ואיל העם ואימורי חטאת בתר עבודת היום והדר הוצאת כף ומחתה ואחר כך מוספין ותמיד של בין הערבים דכתיבי לבסוף בחומש הפקודים:

25 האי מלבד חטאת הכפורים - דמשמע דשעיר החיצון קודם לאילו ואיל העם מאי עביד ליה בשלמא מלבד עולת הבקר לאו ביום הכיפורים כתיב ומרגלים לא יליף דסמיך אסידרא למיעבד הני דתורת כהנים ברישא אלא האי דכתב ביום הכפורים גופיה מאי עביד ליה:

26 על מה שזה מכפר וכו' - במתניתין דפ"ק דשבועות דף ב. דריש ליה הכי ועל שיש בה ידיעה בסוף ואין בה ידיעה בתחילה שעיר הנעשה בחוץ מכפר שנאמר ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים על מה שזה מכפר זה מכפר מה פנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה כדמפרש התם אף חיצון אינו מכפר וכו':

27 משמו - של ר' עקיבא:

28 אחד - מן שבעת כבשים:

29 עביד חד - כדכתיב מלבד עולת הבקר לסמוך מקצת המוספין לעולת התמיד:

30 והדר עביד עבודת היום - דאי אמרת כל המוספין יקריב עם תמיד של שחר דילמא חליש ולא מצי למיעבד עבודת היום והוא עיקר הכפרה:

31 דילמא פשע - ולא עביד להו אחר עבודת היום ולמאי דחיישת דילמא חליש ליכא למיחש דלגבי עבודת היום זריז הוא ומחליף כח וכולהו מוספין לא עביד דתורת כהנים קדים וצריך לקיים זו וזו סדר הכתוב ומדרשי המקראות:

32 דכולי עלמא מיהא - בין לר' אליעזר בין לר' עקיבא חד איל הוא דציבור דכולהו אמרי איל העם ולא איירי באיל הכתוב בחומש הפקודים כלל:

33 האמור כאן - בתורת כהנים ואיל אחד לעולה:

34 וצריכי - שיש דעת נוטה לומר נדבה מובחרת כדי שתהא מקובלת ברצון ויש דעת נוטה לומר חובה תהא מובחרת כדי שיצא ידי חובתו יפה: